בדיון אודות הקדמת מלאכה עבור פיקוח נפש, ראשי המדברים הם הנצי"ב זצ"ל שביסס את דבריו מלימוד מפסוק על פי פירושו. ומאידך החפץ חיים זצ"ל שדן בדבר מסברא וכמעט שלא ביסס את דבריו בדברי הגמ' והפוסקים. ומשמע שנקטו שאין אפשרות להביא ראיה מוכחת לדיון זה מסוגיות הגמ', אף שמדובר לא בשאלה שנתחדשה בעקבות פיתוח מכשירים חדשים וכדו' אלא שאלה שיש לדון בה מפאת עצמה בכל דור ודור.
חבורת לומדי סוגיא זו:
הרב אבינדב אבוקרט
הרב יהושע גב
הרב יהודה יונגסטר
הרב חנניה כהן
הרב אלון מנור
הרב יצחק קראוס
תוכן ענינים
- אינו יודע מתי שבת – מתי יעשה מלאכה
- מלאכה בבין השמשות, בשבת בשעה האחרונה, בשבת בשעה מוקדמת / ביאור הלכה
- מלאכה בבין השמשות, בשבת בשעה האחרונה, בשבת בשעה מוקדמת / מחנה ישראל
- הקדמת מלאכה ליום טוב הסמוך לשבת/ שיטת הנצי"ב
- המחנה ישראל, הביאור הלכה והנצי"ב – בשיטה אחת או במחלוקת
- מחלוקת האגרות משה והנצי"ב
- להקדים עשיית האיסור בשבת עצמה
- עשיית מלאכה בשבת – כאשר יש אפשרות לעשותה בחול
- נספחים
אינו יודע מתי שבת – מתי יעשה מלאכה
א. אדם שאיבד את חשבון ימות השבוע, דינו הוא כמבואר בשו"ע או"ח סימן שד"מ סעיף א':
ההולך במדבר ואינו יודע מתי הוא שבת, מונה שבעה ימים מיום שנתן אל לבו שכחתו ומקדש השביעי בקידוש והבדלה. ואם יש לו ממה להתפרנס, אסור לו לעשות מלאכה כלל עד שיכלה מה שיש לו ואז יעשה מלאכה בכל יום, אפילו ביום שמקדש בו, כדי פרנסתו מצומצמת. ומותר לילך בו בכל יום, אפי' ביום שמקדש בו.
הספק מחייב שלא לעשות מלאכה בכל אחד מימות השבוע (מדין קבוע – משנ"ב ס"ק ו' ועיין ערוה"ש סעיף א') ואע"פ כן מותר לו לילך בכל יום אפילו כמה פרסאות כדי לצאת מהמדבר (משנ"ב ס"ק ח' שאם ישאר במדבר לעולם יחלל שבת וימות בארץ גזרה ויל"ע האם דוקא איסור תחומין התירו לו – עיין ערוה"ש שם),
והביאור הלכה במקום תמה על עיקר הדין:
לכאורה למה לא הרשוהו שירויח ביום אחד או בשני ימים הרבה יותר מכדי פרנסתו כדי שיוכל לשבות אח"כ ד' וה' ימים ממלאכה שעי"ז קרוב שיקיים מצות שבת כדין תורה משא"כ עתה שהוא עושה בכל יום ויום בודאי יתחלל שבת במלאכה דאורייתא ?
י"ל דעתה כשהוא עושה כדי פרנסתו אין זה מקרי חילול שבת, דנוגע לו בכל יום לפקו"נ. וע"כ זה עדיף יותר משיעשה יום או יומים יותר מפרנסתו ויחלל שבת בספק ברצונו.
כלומר, חילול שבת מכח פיקוח נפש אינו חילול שבת אבל לעשות יותר ממה שהוא צריך כדי למנוע חילול שבת ביום אחר, עשיה זו אינה נצרכת לפקו"נ העכשוי ולכן אסורה שנחשב שעושה 'מרצון'.
ויל"ע מדוע היחידה של 'יום' היא הקובעת, ומדוע שלא נאמר לו שבבוקר יכין לסעודת הבוקר בלבד ולא לסעודה נוספת באותו יום (כגון שיקטוף עתה ירות רק לארוחת בוקר ולאחר מכן לארוחת הצהרים) והרי עתה בבוקר הוא עושה ברצונו עבור שעה מאוחרת יותר באותו יום ? ושמא אכן עליו לנהוג כך, רק המציאות היא שמכינים הכל בבת אחת – ועיין לקמן אות י'.
בית ועד לתורה 