הוא הקדים לצאת ממקום העבודה שבעיר הגדולה כדי להספיק להדליק נר שמיני של חנוכה בזמן – בביתו שבמושב. בדרכו לרכבת הוא קיבל הודעה מאשתו: "החנוכיה שעמדה בתיבת הזכוכית [=אקווריום] שבפתח הבית נגנבה, בדרכך תקנה בבקשה חנוכיה חדשה". זמנו היה דחוק, הרכבת יוצאת בעוד זמן קצר.
אמנם יש אפשרות להדליק נר חנוכה על ידי הדבקת נרות ללא חנוכיה. אם הם מודבקים לקיר, יש בכל מעלה שטפטוף הנרות ניכר כל השנה וזוכרים את חנוכה (בשם ר' שלמה מקארלין ששמח שפעם אחת היתה שריפה קטנה ונשאר פיח לכל השנה). אולם הוא חשש לשיטות הדורשות "כלי" לנר חנוכה והדלקה בשמן להידור מצוה (עיין נר מצוה ח"ב, חסד לאברהם מעיין ב', נהר נ"ח).
לא נותר לו הרבה זמן. בהילוכו מבטו נפל על חנוכיה פשוטה שעמדה ברחוב בתוך תיבת זכוכית. הוא ידע היטב מאיסורי גניבה וגזילה אפילו על מנת להשיב (שו"ע חו"מ שמ"ח א', שנ"ט א') אולם הוא נזכר:
"ויש מי שאומר… שאם הם בעין (=התמורה עבור הגזילה) כיון שהם יפים מהדבר שלוקח זכות הוא להם, וִיזַכֶּה אותם לבעלים על ידי אחר" (חו"מ שנ"ט א').
והנהגה זו יסודה באנשי דוד המלך שנזקקו לשְׂעוֹרִים וחשבו לקחת שעורים מהשדה (ללא רשות הבעלים) ולהשיב עדשים שטובות מהן (ב"ק ס: וסמ"ע שם ס"ק ז', אולם לדוד המלך יש היתר של מלך פורץ גדר, עי"ש).
הוא התקשר למכר שלו בעל חנות חנוכיות שמחזיק רק בחנוכיות כסף יקרות, ביקש ממנו לשלוח בדחיפות חנוכיית כסף יקרה ואיכותית לכתובת (…) עוד לפני זמן הדלקת נרות. הוא ביקש מהמוכר שפעולת הזיכוי והקנין של החנוכיה עבור בעליה החדשים (=בעל החנוכיה הפשוטה) תהיה מיד, לפני שהוא נוטל את החנוכיה הפשוטה לעצמו (ע"פ ש"ך שנ"ט ס"ק ג').
בעל החנות שמח למכור, אבל שאל את מכרו, האם הוא בטוח שהוא רוצה להוציא סך גדול כה עבור לילה אחד של הדלקת נרות, הלה השיב לו ללא היסוס "כן" (אף שמצד הדין אינו חייב ויכול להדליק בנרות פשוטים).
הכל הושלם. הוא נטל את החנוכיה הפשוטה, לא לפני שהשאיר במקום פתק ובו הסביר את מעשיו לבעל החנוכיה וכתב שעוד לפני 'פלג המנחה' תגיע חנוכית כסף מהודרת אליו והוא רשם גם את מס' הפלאפון שלו – והספיק את הרכבת.
לפני הירידה מהרכבת, הודעה מהבעלים לשעבר של החנוכיה: "קיבלתי הודעה שחנוכית כסף בדרכה אלי, עבורי אין זו זְכוּת לקבל חנוכית כסף, כיון שלהשאיר חנוכיה כזו ברחוב זו "פירצה הקוראת לגנב" אני לא מתכונן לשמור עליה מההדלקה עד שֶׁתִּכְלֶה רגל מן השוק – השב מיד את החנוכיה הפשוטה שלי !"
מה לעשות ? האם מותר להדליק נרות בחנוכיה הפשוטה ? בכניסתו לביתו עם החנוכיה, קיבלו אותו בני ביתו בתרועות שמחה (ימים אלו נקבעו לימי שמחה – רמב"ם פ"ג מחנוכה ה"ג). בנו הגדול בחן את החנוכיה ושאל בהתרגשות: "אבא, איך הצלחת למצוא את הגנב ולהביא את החנוכיה, תראה חרוט כאן הסימן היחודי שלנו ומס' הטלפון שלנו…"[1].
[1] להרחבה בשאלה דומה: שו"ת אדמת קודש או"ח ח"א יד-טו.
בית ועד לתורה 