באופן חריג הוא לא תדלק בעמדת ה"שירות עצמי", שהמחיר בה זול מאשר עמדת "שירות מלא". הסיבה לכך היתה שהוא הכיר את המתדלק התורן שמצבו הכלכלי דחוק מאוד, וידע שמשכורתו משתלמת גם בהתאם למספר התדלוקים והמכירות. והרי "ממציא לו מלאכה כדי לחזק את ידו" (רמב"ם פ"י ממתנות עניים ה"ז), זו המעלה הגדולה שבצדקה, "שאינה נראית כצדקה והוא לפני הקדוש ברוך הוא צדקה מעולה" (ספר חסידים, אלף לה[1]).
הוא התלבט, זול לו יותר לתדלק ב"שירות עצמי" ולתת נדבה למתדלק. האם כדי לקיים "מעלה גדולה שבצדקה" עליו להפסיד ממונו[2] ? ויתר על כן, המתדלק עצמו גם יקבל יותר ! אולם הוא סבר ש"כבודו" של המתדלק גדול יותר – והגיע לעמדה של "שירות מלא". וביקש מהמתדלק "מיכל מלא" וגם "נוזל לשמשות", למרות שבדרך כלל הוא נהג למלא מיכל המים זה בביתו[3].
המתדלק מיהר למלא את מבוקשו. בסיום התדלוק התבררה הבעיה – המתדלק החזיק בידו את ידית התדלוק הכחולה (של הבנזין), ולא את הירוקה (של הסולר). כלומר המתדלק מילא את המיכל בבנזין במקום בסולר !
מה עושים עכשיו ? אסור ליסוע ברכב ! הוא דחף את הרכב הצידה, והחל לשקול את מעשיו, מה יעשה עתה:
- לדרוש מהמתדלק את מחיר ריקון המיכל, וכדינו של "הדוחף מטבע של חבירו עד שירד לים", שלדעת השו"ע (חו"מ שפ"ו א') חייב לשלם על דמי הוצאת המטבע מהים מ"דינא דגרמי" (שו"ע חו"מ שפ"ו א') ?
- האם המתדלק נחשב מזיד שחייב או שוגג (שלדעת הרמב"ן ג"כ חייב והש"ך פוטר – ש"ך שם ס"ק ו') ?
- האם המתדלק פטור לשיטת הרמ"א (שם סעיף ג'), הפוטר בדחיפת מטבע[4] ?
- האם נאמר כאן "למען תלך בדרך טובים" ולא לתבוע את המתדלק (עיין ב"מ פג. בסוגיית שקולאי) ?
- האם חובת התשלום היא על המתדלק או על בעל התחנה[5] ?
המתדלק ששם לב שהרכב עומד בצד, וניגש לשאול האם צריך עזרה. בעל הרכב הסביר לו באיפוק רב, שהוא טעה ומילא בנזין במקום סולר… המתדלק צחק: "אין כאן טעות, אתה צודק ביחס לצבע ידיות התדלוק ב"שירות עצמי", בשירות המלא אנחנו מחליפים את הצבעים, כיון שיש "מתחכמים" בניגוד לנהלים המפורשים, שמנסים ומצליחים (!) למלא בעצמם בעמדה זו ולשלם כ"שירות עצמי"!!!
האם לדעת הקוראים – שיטה זו מותרת כדי להינצל מגניבות ?
[1] וסיים שם: "אבל אם תראה איש שיכול ללמוד והוא מבין וסופר שיכול לכתוב ואינם רוצים ללמוד ולכתוב אם תתן להם צדקה קורא אני עליהם לצדקה והנה צעקה…" ועיין פזר נתן עמ' 223 ואילך.
[2] מי שקונה מוצר שאינו זקוק לו כדי לפרנס את המוכר, מסתבר שהכל נחשב לו כ"צדקה", אמנם יל"ע האם לאחר מכן מותר לו להנות מספר זה, שהרי קנאו כ"צדקה" – עיין ספר משנת המשפט חו"מ, צדקה לסימן רמ"ט עמ' סט.
[3] עיין בהערה הקודמת וה"ה בנידו"ד.
[4] אפילו לר"מ, כיון שמדובר בנזקי ממון ולא בנזקי גוף, עיין קצות ונו"כ והחולקים.
[5] בענין זה: משפטי חיים (אוחיון) א' סי' שפ"ו, שו"ת אורח משפטיך (כהן) ח"ב סי' ע"ו, חבל נחלתו ד' נ"ה).
בית ועד לתורה 