לאחר מספר ימי העדרות לא מוסברת העובד שב למשרד. כשנשאל לפשר העדרותו, השיב שבכניסה לבית בו הוא גר, הסתובב אריה מסוכן, ומחמת האונס הוא לא היה יכול להגיע למקום העבודה.
בעל הבית לא ידע האם להאמין לסיפור, אבל כיון שהיה זקוק לעובדים בדחיפות, הוא לא הגיב והעובד שב לעבודתו.
בסוף החודש בעל הבית ניכה מהעובד את ימי ההעדרות – העובד התפרץ בזעקות למשרדו בטענה שהוא היה אנוס, ויש לשלם לו !
בעל הבית לא הבין, והרי ברור הדבר שפועל שנאנס מחמת עצמו הפסיד את שכרו (ב"מ עו-עז, סמ"ע של"ד ס"ק א' ועוד). ומה היא טענתו של העובד ?
הטוען הרבני (ודנו מדוע אינו נחשב 'מתעבר על ריב לא לו') טען שכיון שבעל הבית קיבל אותו בחזרה לעבודה ולא אמר לו דבר, משמע שמחל על ימי ההיעדרות ועליו לשלם תשלום מלא (רמ"א של"ג ה').
הוא איים על בעל הבית שאם לא ישלם, יתחייב בריבית פיגורים על הלנת שכר, אולם בעל הבית לא התרגש מאיום זה באומרו שעל פי דין – מדובר בריבית ואסור לשלם ריבית !
העובד נכנס למשרדו של בעל הבית לנסות לישב את הסכסוך "בארבע עיניים". וטענתו בפיו, מדובר באונס שלא עלה על דעתו של אף אדם שיקרה – וכי אריות נמצאים ברחובות ? אם הייתי חושב מראש הייתי כותב תנאי בחוזה העבודה שתשלם לי, אבל מקרה כה קיצוני שלא חשבתי עליו – התשלום כולו עליך (חידושו של שו"ת בני אהרן סו"ס ל') !
בעל הבית לא הגיב. הוא ניגש לארון הספרים והוציא ספר משלי והקריא: "אָמַר עָצֵל, אֲרִי בַחוּץ, בְּתוֹךְ רְחֹבוֹת אֵרָצֵחַ (כ"ב יג): "אָמַר עָצֵל, שַׁחַל בַּדָּרֶךְ אֲרִי בֵּין הָרְחֹבוֹת (כ"ו יג)" !
העובד נדהם מבקיאותו של בעל הבית בתנ"ך ומיד הודה: "לא היה שום אריה…".
בעל הבית הגיב: אתה צודק עד לפני כמה חודשים לא ידעתי. אבל, הכל בזכותך ! לפני כמה חודשים נעדרת לכמה ימים וטענת שביציאה מהבית שלך היו קוצים שדקרו את העוברים ושבים ולא הצלחת להגיע. לא הבנתי מהיכן ה"המצאה", עד שנתגלה לי הפסוק במשלי: "דֶּרֶךְ עָצֵל כִּמְשֻׂכַת חָדֶק" (קוצים – כ"ב יט). נהנתי ולמדתי את כל הספר… אשלם לך את ימי ההעדרות ב'תמורה' שזכיתי ללמוד, אבל אתה כבר זכית לתואר הכבוד המפוקפק של "כסיל" שהרי פעמיים נהגת באותה דרך וכבר נאמר: "כְּכֶלֶב שָׁב עַל קֵאוֹ כְּסִיל שׁוֹנֶה בְאִוַּלְתּוֹ" (שם, כו יא) !
בבירור נוסף, התברר שדו שיח זה לא התקיים מעולם, שהרי לא יתכן שיהיה מי שימציא סיפורים לגזול את ממונו של בעל הבית !
בית ועד לתורה 