עת מלחמה. ישובים מפונים. חלק המפונים בדרכם אל העיר… היכן יאכלו ? היכן ילונו ? היכן יכבסו את בגדיהם, שהרי מניעת כביסה יש בה צער ואף יכולה להביא לידי 'שעמומיתא' (שגעון – עיין גמ' נדרים פ:-פא. ובהשלכות מכך) !
ישיבת מועצת העירייה היתה סוערת. היה מי שטען שיש להחיל "צו חירום להכנסת אורחים" – כל מי שיש בביתו חדרים פנויים – חייב לארח אורחים בביתו !
סערה. לִכְפּות הכנסת אורחים ? מי 'המציא' רעיון שכזה (ועוד לפני בחירות…) ?
מציע הרעיון לא ויתר והקריא את דברי הגמרא: "ר' יוחנן ור' אלעזר דאמרי תרוייהו, בזמן שבית המקדש קיים מזבח מכפר על אדם, ועכשיו שאין בית המקדש קיים, שולחנו של אדם מכפר עליו (רבנו גרשם שם: "להכנסת אורחים" ועיין רש"י)".
המתנגדים הסכימו שמדובר במצוה גדולה, אבל מנין שכופים עליה ?
המציע חידד את המֶסֶר: "וכופין בני העיר זה את זה להכניס אורחים" (רמ"א, חו"מ קס"ג ויסודו בשו"ת מהר"ם מרוטנבורג תתקי"ח והו"ד במרדכי ב"ב תע"ח) " – עתה היא השעה הנכונה לקיים את הדברים !
ישיבת מועצת העיר הפכה לבית מדרש. מה מקור הדברים ? האם מדין "כפיה על צדקה " ? האם מדין "צרכי העיר" (אג"מ יו"ד א' קמ"ט, באר יעקב א' [אריאלי] סי' מ"ה שצדקה היא מצרכי העיר) ? ושמא תקנת הראשונים (שהרי לא נזכרה בגמ' במפורש)?
אחד מחברי מועצת העיריה 'הזכיר נשכחות'. בישיבת מועצת העיר מלפני כמה שנים, הוא העלה הצעה שנדחתה (מחוסר תקציב, כמובן):
להקים בעיר 'בית הכנסת אורחים' כמקובל בקהילות רבות וכתיאורו של הראנ"ח, אודות העיר קושטא: "ויש בית הקדש אחד בעיר, שהיה בנוי תחתיים שניים ושלישים מימי עולם ושנים קדמוניות. והבית הנזכר, במדור התחתון ממנו היה דר השמש המפקח על ענין הכנסת האורחים ובקור חולים. והמדור האמצעי היה מיוחד להכנסת האורחים תמיד לא יסורו ממנו ארחי ופרחי"…
אף בשכונת מאה שערים בירושלים הוקם "בית הכנסת אורחים אשל אברהם" שיכולים לשהות בו שלשים יום, וכדי לפנות את הסרבנים פנו למשטרה הבריטית ! (אגרות הראי"ה ה' רס"ג ).
ראש העיר השתיק את המתווכחים, לא עת "לבית מדרש" – יש להחליט ! הוא אמר שהוא מהסס אם ל'מפונים' יהיה נח לשהות באותה דירה עם בעלי הדירה ובודאי הם ירצו 'פרטיות'. וכדברי ה'באר משה' (ח"ז חלק ז' קונטרס עלעקטריק ב' סימן ל') שבזמן שיש קור גדול ונשבר התנור בשבת, היה מקום לומר שילך לבית חבירו אולם: "נשתנו העתים, הצער גדול מאוד לילך עם כל המשפחה לבית חברו…", ולכן מותר לומר לנכרי לתקן ואינו צריך ללכת לבית חבירו במיוחד ש"לרוב אין מקום בבית חברו לכל משפחתו, ולחַלֵּק הילדים קשה עוד יותר" (עי"ש בפרטי הדין).
דפיקות חזקות. חרדה אחזה בחברי המועצה. הדלת נפתחה ובפתחה נציגות של בעלי דירות ריקות שבעיר, שהציעו את דירותיהם חינם אין כסף לטובת המפונים, התברר שההיצע עלה על הצורך .
וכאשר המדינה מממנת מלונות למפונים – מסתבר שלפנינו "הכנסת אורחים" של כלל ישראל !
מי כעמך ישראל !
הסיפור להורדה:
בית ועד לתורה 