המחנה ישראל, הביאור הלכה והנצי"ב – בשיטה אחת או במחלוקת
ח. בפשטות הנצי"ב חולק על החפץ חיים. שהרי הן בשיטתו הראשונה בביאור הלכה (אות ג') והן במסקנתו במחנה ישראל (אות ה') שנקט שעשיית מלאכה מוקדמת נחשבת עשיה ברצון ורק עשיה ברגע האחרון נחשבת אונס (ובמחנה ישראל הוסיף גם את הספק שמא לבסוף לא יאלץ לעשות מלאכה ויל"ע מה היא דרגת הספק, ועיין לעיל באות ה').
אמנם על פי דברינו לעיל באות ג' שמסקנת הביאור הלכה שמוטב שיקדים ויעשה בבין השמשות, יש בה חזרה מדבריו שעשיה מוקדמת מוקדמת נחשבת רצון, יש מקום לומר שאין מחלוקת בין הביאור הלכה לבין הנצי"ב. שהביאור הלכה הסיק שמוטב לעשות בבין השמשות כיון שאין איסור מלאכה בו כאיסור מלאכה בשבת ממש וא"כ הוא הדין שיעשה מלאכה ביום טוב ולא בשבת כדי למעט באיסור, וצ"ע.
יש מקום להציע שיש חילוק יסודי בין הנידון של החפץ חיים לבין הנידון של הנצי"ב. במקרה של הח"ח הפיקוח נפש הינו 'חיצוני' והיינו מחמת ציווי המלכות לעומת זאת בנידון של הנצי"ב הפיקוח נפש הינו בגופו של אדם ומדובר בתהליך של מחלה שכבר החל שיש לעוצרו ושמא במקרה זה אף הח"ח (במחנה ישראל ובשיטתו הראשונה בביאור הלכה) יודה שיש להקדים (וכן כתב חילוק זה בנשמת אברהם, מהדורה בתרא חלק ה' בהשלמות לסימן שכ"ח עמ' נ"ד, עי"ש ובחשוקי חמד לשבועות דף כב. ובשו"ת מגדנות אליהו ח"ג סימן ס"ו ועיין בהערה למחנה ישראל הנ"ל בשם בנו שהזכיר חלוקה בין יום אחד לשני ימים), ועיין לקמן באות י' לגבי הקדמה באותו יום עצמו.
יתכן גם לחלק באופן דומה ולומר שיש חילוק בין דין "פיקוח נפש" לבין דין "אונס". הנידון של חולה הינו דין של "פיקוח נפש" ולעומתו הנידון של החפץ חיים הינו דין של "אונס" (עיין הלכות יסודי התורה פרק ה') ובאונס אין לנו אלא שעתו ולא קודם לכן משא"כ פיקוח נפש שעליו נאמר שהמקדים ה"ז משובח (רמב"ם פ"ב משבת ה"ז ואכמ"ל וש לעיין האם הוא הינו היתר בפ"ע או רק מכח הנימוק של חלל עליו שבת אחת כדי ששמרו שבתות הרבה, עיין אוה"ח הק' שמות ל"א ט"ז ועליו במנ"ח ל"ב ד"ה "והנה" ובביאור הלכה לסימן שכ"ט סעיף ד'), אמנם יש לעיין האם לחילוק זה יש בהכרח משמעות לגבי השאלה שבפנינו.
בית ועד לתורה 