בעלות שאין אפשר לממשה / תפיסה לשימוש ללא בעלות
יא. יש לעיין האם תתכן מציאות בה אדם בעלים על רכוש אבל אין לו יכולת לממש מבחינה מעשית את בעלותו ולכן יכולים אחרים לתפוס את רכושו ואף אם לא יוכלו לזכות ברכוש לעצמם תהיה להם זכות שימוש בנכסים אלו.
יב. חידושי הרשב"א, נדרים דף פה. :
ושמעינן מיהא דהאוסר הנאת פירותיו על עצמו יכולין אחרים ליטול אותם בעל כרחו ואינו יכול לעכב
אמנם שיטת הרשב"א איננה לכו"ע, המחנה אפרים בהלכות זכיה מהפקר סימן ד' חלק על דבריו:
הגם שאיני כדאי להשיב על דברי הרשב"א דנראה… מ"מ קנין אית ליה בנכסים ויכול ליתנם לבניו או לאחיו או לווה ובעל חוב באים ונפרעים מהם…
מדברי המחנה אפרים לא התברר האם הוא חולק על היכולת של אדם לנדור ולאסור נכסיו באופן שלא יוכלו בעלי חובות לגבות ממנו וכו' או שהוא מודה שיש כח בנדרים להגיע למציאות שכזו רק נדר 'רגיל' אינו בכלל זה אבל אם יפרש בנדרו ויכלול גם את המקרים אליהם שאינם נתפסים בנדר רגיל (שציין להם המחנה אפרים) נדרו יחול ויודה לשיטת הרשב"א.
ובביאור שיטת הרשב"א יש לעיין האם כוונת הרשב"א היא שרכושו הופקר באמצעות הנדר או שהוא עדיין בעלים רק אין לו יכולת לממש בעלות זו וכל הרוצה ליטול יכול ליטול. ואם ננקוט כאפשרות השניה, יש לעיין האם מי שיש לו ספר תורה בבעלותו ונדר ממנו הנאה הפקיע מעצמו את הבעלות לגמרי (עיין תורת חיים סנהדרין כא:) ומעתה אינו שלו והפסיד את המצוה או שכיון שהוא בעלים המצוה היא שלו אולם לאחרים יש זכות שימוש.
אולם, המחנ"א (הנ"ל) בהביאו את דברי הרשב"א הנ"ל כתב בפשטות שמדובר בהפקר.
ולשיטת הרשב"א, איסור ההנאה מונע כל שימוש בפירות ולמעשה הופקעה בעלותו ולכן כל אדם יכול ליטול או לתפוס את הפירות והעובדה שהוא מחזיק בפועל בממון אינה מקנה לו שום עדיפות על פני אדם אחר. ולכן הוא אינו יכול לקיים בפירות אלו מצוות התלויות בבעלות אפילו לא בא אדם ונטל ממנו כיון שבעלותו הופקעה והתופס אינו זוכה מהנודר אלא מהפקר.
נמצא, שמשיטת הרשב"א לא נוכל לפשוט את הספק שבאות יא.
יג. בדין זה נהנה וזה לא חסר, הבעלים יכולים למנוע מעיקרא שימוש ברכושם אף אם אינם חסרים, אבל כתב הרמ"א שאם אין לבעלים יכולת שימוש ברכושם לעצמם אינם יכולים למנוע אף לכתחילה (רמ"א חו"מ סימן שס"ג סעיף ו') ועל פי דרך זו נוקט הגרז"נ גולדברג שליט"א שאם יש תחת בנין 'חללים' סגורים שהקבלן לא יכול לנצלם, אף שהם בבעלות כל הדיירים, כיון שאין לדיירים יכולת גישה לאותו חלל, יש זכות למי שהחלל סמוך אליו להשתמש בו אף שאין לו בעלות עליו (ואכמ"ל לגבי דינא דמלכותא וכו').
כלומר, קיימת מציאות בה לאדם יש בעלות ואין לו יכולת לממשה ולכן מי שרוצה לתפוס ולהשתמש יכול לעשות זאת, אבל אין הדבר הופך אותו לבעלים ואין הקרקע נחשבת שלו, ונמצא שקיימת תפיסה שאין בה בעלות אבל יש בה זכות שימוש אפילו כנגד רצון הבעלים.
בית ועד לתורה 