מידע מודיעיני מדוייק הודיע שבאיזור בו הם מוצבים, קיים פיר שעומד להגיח ממנו אדם מעוטר בתפילין – לא ידוע האם זה יהודי חטוף או מחבל בתחפושת !
החיילים נבוכו – בהנחה שמדובר במחבל – האם מותר לפגוע בתפילין (וכתבי הקודש ושמותיו של הקב"ה) כדי להרוג את המחבל ? ברור, או שהורגין את המחבל או שהמחבל חלילה הורג, אין זמן להיסוסים!
הם נזכרו בסוגיית הגמ' במסכת מכות דף יא. שבשעה שכרה דוד שיתין (יסודות) למקדש, התהום רצה להציף את העולם (והעולם היה בסכנת נפשות) והתלבט דוד האם מותר לו להשליך לתוך המים חרס שכתוב עליו שֵם שמים ובכך להשקיט את מי התהום. אחיתופל לימד 'קל וחומר' – אם מותר לכתוב שֵם שמים ולהשליכו למים וימחק שֵם שמים להבאת שלום בין איש לאשתו (פרשת סוטה), קל וחומר שמותר להטיל שֵם שמים לתהום להציל את כל העולם – וכך נעשה.
ותמוה, הלא מדובר בפיקוח נפש ואין לך מצוה העומדת בפני פיקוח נפש ומה הוא ספקו של דוד ולשם מה נזקקו ל'קל וחומר' -וכי לא ברור שמותר ומצוה להציל ?
החייל בחור הישיבה נזכר שבלומדם את הסוגיא, ציין רבו לשיטות הסוברות שמחיקת שם שמים נחשבת מאביזרי עבודה זרה[1], וכשמדובר בע"ז יש למסור את הנפש ולולי ה'קל וחומר' – אי אפשר היה להתיר להשליך שם שמים לתהום.
החייל פנה בשאלה למפקדו. הלה השיב לו שאין זה ההסבר היחיד בסוגיא (עיין אוצר מפרשי התלמוד מכות יא. ליד ציון הערה 63 ואילך), ועוד שמחבל חמוש איננו סיכון רק לחייל בודד אלא לרבים ויש לחסלו מיידית[2] !
ועדיין ספק – אולי מדובר ביהודי[3] ? המפקד הציב בעמדת תצפית קדמית את סופר הסת"ם שהיה בפלוגה.
המחבל הגיח מהפיר ותפילין עליו וחוסל מיידית על ידי סופר הסת"ם – ללא כל היסוס.
בתחקיר הסביר סופר הסת"ם שברור לו שאין אלו תפילין אלא חיקוי, הוא זיהה מיד שבשני הצדדים של התפילין של ראש לא היתה האות ש' – וממילא מדובר בזיוף זול. בבדיקה מעמיקה התברר שהיו אלו 'תפילין מקרטון' וכמובן ללא פרשיות.
"כֵּן יֹאבְדוּ כָל אוֹיְבֶיךָ ה' וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ" במהרה !
[1] האיסור למחוק שם שמים בא בניגוד לחיוב ניתוץ ע"ז (עיין דברים פרק ד') – עיין בית המלך הל' יסודי התורה פ"ט ה"ה ועליו משא בני קהת פ"ה מיסודה"ת ה"א, אוצר מפרשי התלמוד מכות יא ליד ציון הערה 68 ושם בהערה 69 בחשש חילול השם (שיל"ע האם שייך בנידון דידן).
[2] דנו פוסקים האם חולה בנמצא בבידוד מותר לו לקחת עימו תפילין כשלבסוף ישרפו אותם מחמת לזיהומים, עיין: דובב מישירם א' צט, אג"מ או"ח ח"ד, משנה הלכות ה, קכ"א, ו, ק"צ (ושם לגבי אנשים שמתו על קידוש השם והלכו בטלית ובתפילין).
[3] עיין: דרכי חושן (הרב סילמן) ח"ג עמ' ק"פ התיר להרוג ספק רודף, עי"ש (ולגבי ראייתו מהמנ"ח רצ"ו אות ל"ג עיין שיעורי הגרב"ד סנהדרין סו: אות עח). ועיין חשוקי חמד כתובות טו: "להרוג ספק יהודי או להיהרג" (לגבי רוב בספק לא תרצח). ובישורון י"ג עמ' תקס"א כתב שבספק מחבל מותר לפצוע – בשם הגרי"ש אלישיב זצ"ל (ועי"ש לגבי בני ערובה -עמ' תקנ"ב עבור הצלת רבים). וע"ע "חרב איש באחיו" (הרב בנר), המעיין תשרי תשע"ה עמ' 21.
בית ועד לתורה 