אי אפשר לפספס את הדגל הענק שנתלה בכניסה לעיר. פקק ענק נוצר בעקבות אחת המכוניות שנעצרה לפניו, נהג 'עצבני' התקרב למכונית שנעצרה לברר מה קרה. נהג המכונית השיב: "אני לא יכול להתקדם הלאה" !
ה'עצבני' הציע לו לדחוף את המכונית קצת קדימה והצידה ולשחרר את הפקק, ואיים עליו לו שהוא 'יחטוף תביעה' מכל הנהגים שבפקק על בזבוז הדלק, אובדן הזמן, האיחור לעבודה וכו' ומעיקר הין מותר למשאית לדחוף או למחוץ את הרכב ולתת לכולם לעבור (ב"ק כז:). הנהג הסביר שמדובר ב"גרמא" ואין לחייבו בדיני אדם, ומה עוד שהוא נעצר כדי להימנע מאיסור ויש מקום לפטור אותו גם ב"דיני שמים".
ה"עצבני" נרגע – מתחיל להישמע מעניין ! סקרנים שהתאספו שמעו שבעל הרכב כהן, הדגל מתנופף ברוח ומאהיל הן על הכביש והן על בית הקברות הסמוך ולפיכך אסור לו להתקדם, יש כאן "טומאת אהל" – שאסורה לכהן[1] !
"על מה אתה מדבר – משנה מפורשת היא ש"טלית המנפנפת" אינה מביאה את הטומאה (אהלות פ"ח ה')" ! הנהג הציע לעיין בדברי הרע"ב המסביר שהטלית איננה קשורה כלל אלא 'עפה באויר' אבל אם היא קשורה אפילו בצד אחד – היא מביאה את הטומאה[2] !
אחד הנהגים גילה שהדגל מעל בית הקברות, אבל לא מעל הקברים, ולכן אין טומאת מת והכהן יכול לעבור !
הכהן נכנס לרכבו, אבל כעבור רגע יצא ואמר לאכזבת כולם: "אסור לי להתקדם, חבורת עובדים זרים שהתעכבו בפקק, יצאו מרכבם, התיישבו בצל הדגל, הוציאו את פסלוני הע"ז שלהם, ניסכו להם יין נסך שלשיטת ריב"ב מטמא "טומאה חמורה" ולשיטתו אין לבוא תחת אהל שיש בו יין נסך (ע"ז דף ל:[3]) !
היה מי שטען, שאמנם לכהן אסור להטמא בטומאת מת, אבל אין עליו איסור להיטמא לתקרובת עבודה זרה ויין נסך (שיטת האג"מ יו"ד ח"ב קס"ג ד"ה ""גם"[4]) – "אתה יכול ליסוע" !
עודם מתדיינים ומנכ"ל העיריה הגיע על אופנייו. בשומעו את המתדיינים הוא ביקש מהם להביט לכיוון הדגל הענק וציין שמדובר בדגל מיוחד שיוצר במיוחד בארץ (ולא מתוצרת סין…) שאיננו יריעה אטומה אלא יש בו חורים קטנים והלכה היא שכאשר יש חורים/נקבים (פחות מטפח) אין הבד מביא את הטומאה תחתיו (אף שחוצץ בעד הטומאה – משנה אהלות פ"ט ד', רמב"ם טמאת מת יד ח), הכל נעשה אצלינו תחת הנחיות הרב ! נסיעה טובה לכל הכהנים ולכל בית ישראל !
[1] פלא מדוע אף אחד לא הציע לדחוף או להסיע את הרכב בעצמו ללא עזרת הכהן…
[2] מראשונים אחרים משמע שחיבור מצד אחד עדין נחשב מנפנפת עיין תוס' סוכה יג: בדמיון לירקות ועיין סד"ט אהלות עמ' קלה ד"ה "כבש" שתמה על הרע"ב. ועיין מרבה חיים ח"ב עמ' צו, הלכה בגבעה 324.
[3] שיטת ר"ת בתוס' ע"ז לב: ד"ה "והיוצא" שבכה"ג אף רבנן מודים, ועיין א"ת ערך טמאה ליד ציון הערה 458 ואילך.
[4] בנזיר מח. הותר לכהן להטמא לנגעים, ועיין רמב"ם פרק ט"ז מטומאת אוכלין ה"ט. עיין באר מרדכי, עניינים שונים ח' ושם בשיטת הראב"ד סוף תמיד ביחס לנשיאת כפים.
בית ועד לתורה 