הודעה מהרב מסדר הקידושין לאולם האירועים: "לקראת חופתם של הזוג… אודה לך שתציג את המסמכים המלמדים על בעלותך על מקום החופה".
בעל האולם לא הבין את פשר הבקשה, ומה היא נוגעת למסדר הקידושין !? אבל הוא היה רגוע, הוא כבר פנה מיוזמתו לרב לברר האם עליו לחשוש לאיסור "ריבית" ביחס לשימוש באולם שעדיין לא עבר לבעלותו, כיון שעדיין לא השלים את התשלום עבורו, אחר בירור הרב כתב לו תשובה להיתר – ותשובה זו הועברה לרב "מסדר הקידושין"[1].
מסדר הקידושין הביע את התפעלותו על הדקדוק בהלכה. ואולם שב חידד את שאלתו: "השאלה איננה על האולם אלא על מקום החופה עצמה".
מקום החופה היה ב"טבע" מול "נוף בראשיתי" (סמוך לאולם), שאיננו בבעלות האולם, אבל מעולם לא היתה התנגדות לעריכת חופות במקום.
הרב מסדר הקידושין ובעל האולם נפגשו באולם. הרב הסביר שהזוג רוצה להינשא על פי "מנהגי הגר"א". שיטת הגר"א היא שעיקרה של "חופה" – מקום קנוי לחתן שאליו הוא מביא את אשתו ואם החתן שוכר את האולם, הוא שוכר גם את מקום החופה (ביאור הגר"א אבהע"ז נ"ה ס"ק ט')[2], אם מדובר במקום שאיננו בבעלות בעל האולם – אין זו חופה !
בעל האולם והרב יצאו לחצר לחפש מקום חילופי לחופה. בעל האולם גם הראה לו את קרוואן "בית הכנסת" שהוצב במקום, כדי שתפילת ערבית לא תתקיים באולם ברעש, והעיר: "השטח אינו שלי, אבל 'מקובל' לפלוש…".
הרב היה מנומס אך החלטי: "תפילה במקום גזול אינה ראויה, יש בה משום מצוה הבאה בעבירה ובמיוחד לענין תפילה יש להחמיר[3], אמנם אתה לא פסול לעדות מחמת היותך 'גזלן', כי כמו רבים אחרים לא ידעת מהענין[4] – אבל יש לתקן הדבר".
בעל האולם נדהם. הוא לא רצה להיות גזלן רגע אחד נוסף (בקרקע בכל רגע ורגע עוברים על 'גזל'[5]). הודה לרב והתקשר לתאם את העברת הקרוואן בו ביום למקום מוסדר בבעלותו.
לפני החופה, ניגש הרב, הן אל החתן והן אל הכלה, ושיבח אותם שויתרו על חופה "בנוף בראשיתי" כדי לקיים בראשית דרכם מצוה כהלכתה ויזכו להיות ענבי הגפן בענבי הגפן ו"לשם ולתהילה ולתפארת" !
[1] פירוש, הקונה שילם אבל עדיין לא קיבל את התמורה (=האולם). במצב זה הגדרתו היא "מלווה" (כיון שנתן כסף ועוד לא קיבל תמורה). אסור למלוה לקבל תוספת כלשהי עבור ההלואה. והנה, המוכר (=הלווה) מרשה לו להשתמש במקום עוד קודם השלמת התשלומים, ושימוש זה שווה כסף והרי הוא ריבית. אמנם הרב התיר את השימוש, אחר בדיקת חוזה המכירה שהתברר שהשימוש קודם השלמת התשלומים, נכלל בחוזה כך שהתשלום כולל גם אותו ואין זו ריבית, עיין ברית יהודה, השלמות עמ' תרנ"ו, בית ועד לתורה – שיעורי ריבית עמ' 117.
[2] וכתב שם: "אבל אין הכיפה מעכבת אלא כיון שנהגו לעשות כיפה כנ"ל עיקר דעתם לשם נישואין תחת הכיפה אבל אין הכיפה רשות לעצמה שתקנה אלא החצר", ועיין שרשי מנהג אשכנז ח"ג עמ' 523 ויש שלא חששו כלל לשיטה זו.
[3] עיין צדקה ומשפט י"א סוס"ק י"ג,
[4] רמב"ם פי"ב מעדות הל' א'
[5] כיון שקרקע אינה נגזלת הבעלות איננה עוברת לגזלן ובכל רגע הוא עובר על הלאו.
בית ועד לתורה 