הוא תהה בינו לבין עצמו: "לעלות לרגל עכשיו, באמצע העונה החקלאית הבוערת ? ואם נשאיר הכל ללא השגחה – מה נמצא כשנחזור" ?
הוא ניסה לחזק את עצמו: התורה הבטיחה: "וְלֹא יַחְמֹד אִישׁ אֶת אַרְצְךָ בַּעֲלֹתְךָ לֵרָאוֹת אֶת פְּנֵי ה' אֱלֹקֶיךָ" (שמות לד כד). וגם: "מצות עולי רגלים שהפקיר כל אחד ואחד הונו ורכושו ועלה לירושלים ליראות פני השכינה, וזה הוא עיקר מצוות עליית רגלים, וע"כ כל מי שאין לו קרקע אינו עולה לרגל" ! (שם משמואל במדבר פרשת בלק שנה תר"ע ד"ה "כי הכיתני", ועיין אבני נזר או"ח של"ו אות ט"ז).
הוא עדיין היסס, אולי ההבטחה תקפה רק במציאות של: "כִּי אוֹרִישׁ גּוֹיִם מִפָּנֶיךָ וְהִרְחַבְתִּי אֶת גְּבֻלֶךָ" (שם), אבל כל עוד התעצלנו ולא הורשנו את כל הגויים – ההבטחה עוד לא קיימת !?
עלה בליבו רעיון: "היתר המכירה" ! הוא ימכור את קרקעותיו לישראל שבין כך עולה לרגל וכך הוא יהיה פטור מלעלות שהרי: "אמר רבי אמי, כל אדם שיש לו קרקע – עולה לרגל, ושאין לו קרקע – אין עולה לרגל" (פסחים ח:)[1] ! אחרי החג יקנה את הקרקע בחזרה[2].
הוא החל לגשש האם יהיה מי שירצה לקנות ממנו את קרקעותיו. בבואו לבית כנסת לתפיל מנחה הוא ראה בכניסה דוכן שהתקהלו סביבו רבים.
בעל הדוכן הסביר בלהט שהוא רוצה לזכות את הרבים להיות בבחינת "מצווים ועושים" – במצות עליה לרגל, לכן הוא מוכר פיסת קרקע לכל מי שאין לו קרקע, כדי שיוכל לקיים המצוה כתיקנה ! אחר החג הוא מוכן לקנות את הקרקע בחזקה בעמלה צנועה – ועסקיו פרחו !
הוא עמד מבוייש מעצמו – "אני רוצה למכור את קרקעותי כדי להיפטר מעליה לרגל, ואילו הם קונים קרקע כדי להתחייב במצוה ! אולם הוא לימד זכות על עצמו שיש לו עבודה רבה בשדותיו ורכוש שיכול להיגנב ואילו הקונים כלל לא מעבדים את הקרקע שיקנו…"
לפתע נשמעו צעקות כלפי בעל הדוכן: "איך אתה מוכר קרקע בלי לרשום את הקניה על שם הקונה בלשכת רישום המקרקעין !? אין למכירה זו תוקף, מילא ב"היתר המכירה" שנהגו בו בשמיטה, נחקק חוק מיוחד לפטור מרישום בטאבו, אבל כאן אתה מרמה את הרבים[3]!
בעל הדוכן נבהל, נטש את עמדתו וברח ובעיון בניירותיו וברישום ברשם המקרקעין התברר שהקרקע שהוא מכר כלל לא היתה בבעלותו…
הוא נחרד, אם הם צודקים, הרי הוא לא יספיק ל"העביר בטאבו" את הקרקעות לפני החג והתכנית ה"גאונית" שלו לא תצלח.
זמן מנחה דוחק. הוא נכנס לבית הכנסת, ובסיום התפילה אמר "ואחרי מצוותיך תרדוף נפשי" וכשהוא שם לב למה שאמר – מיד ביטל את תוכניתו, והחל בהכנות לעליה לרגל !
שנזכה במהרה !
[1] אכמ"ל האם כך להלכה. ועיין שאילת יעב"ץ ח"א קכ"ז.
[2] עיין שו"ת חת"ס או"ח קכ"ד ד"ה "הקשה" לגבי האפשרות להפקיר קרקעו. ובשו"ת דברי מלכיאל ח"א ק"ב אות ד' לגבי האפשרות למוכרן.
[3] אחת מטענות החזו"א כנגד היתר המכירה הינה על אי רישום בטאבו, כעבור שנים חוקק חוק בכנסת הפוטר מכירה זו מחיוב רישום בטאבו. ואכמ"ל בצורך לקבל אישור אזרחי למעשה קנין הנעשה לצורך קיום התורה.
בית ועד לתורה 