ועדת התכנון והבנייה הירושלמית התכנסה. על הפרק בקשתו של מר ירושלמי להוציא מרפסת מדירתו שבקומה הרביעית כדי שיוכל לקיים מצות סוכה כהלכתה.
אחד מחברי הוועדה חשש למשוא פנים כיון שבקשה דומה נדחתה לפני שבוע !
חבר ועדה (שהתכונן לדיון) אמר שאמנם נכון שהן בירושלים והן בשאר ערי הארץ לא מוציאים גזוזטראות כדי שלא ינזקו העוברים ושבים (ב"ב ס., ב"ק פב: כדי שלא ינזקו עולי רגלים ואפילו בכונס לשלו), אבל כל זה בקומה נמוכה אבל "למעלה מגמל ורוכבו" מותר "והוא שלא יאפיל הדרך על בני רשות הרבים" (פי"ג מנז"מ הלכה כד).
והסביר חבר הועדה, שלפני שבוע לא התרנו את הוצאת המרפסת כי היא היתה בקומה נמוכה אבל בקומה רביעית אין חשש !
המתנגד עמד בהתנגדותו, באומרו שהלכה מפורשת היא מתקנות ירושלים: "ואין מוציאין בה זיזין וגזוזטראות מפני אהל הטומאה (ב"ק פב:)" !
אחרים טענו כנגדו שכל זה בזמן המקדש, אבל עתה אין איסור !
הוא טען שחברי הועדה הינם "חסרי אמנה" ואנו תקוה ש"מהרה יבנה המקדש" ואף אם כיום אין איסור לגדל תרנגולים בירושלים או לעשות אשפתות כפי שהיה בזמן המקדש, הרי זה מפני שניתן לסלקם בשעה שיבנה המקדש, אבל בית שעומד לשנים מרובות- כיצד נתיר לו להוציא את המרפסת, וכי נוציא צו הריסה לכל המרפסות בירושלים !? נתיר את הבניה בתנאי שיהרוס אותה כשיבנה המקדש[1] ?
בשלב זה של הדיון התערב חבר נוסף וטען שהוא לא מבין את הדיון, שהרי לעתיד לבוא, העיר ירושלים תוזז ממקומה מרחק של 45 מיל[2] ומה לנו כי נחוש לעתיד שבו הכל יכול להשתנות – יש לאפשר לו את הבניה ! ועוד, שכל תשתיות הבניה בירושלים צריכות להשתנות כדי שלא תעבור טומאה מבית לבית באמצעות צינורות, מערכות איורור, חניות משותפות מתחת לאדמה לכמה בניינים וכו'.
לבסוף אושרה הבקשה ברוב דחוק (המיעוט ביקש חשיבה לטווח ארוך על תכנון העיר לקראת בנין המקדש). אבל המבקש לא מימש את הבניה, לפליאת הכל. מקורביו הסבירו שכשהוא שמע ששמא ואולי בניית הסוכה שלו תעכב את טהרת ירושלים – הוא כבר לא חפץ בה !
[1] הרדב"ז בח"ב סימן תרל"ג כתב להתיר הוצאת זיזין בזמן הזה, ולא חש לסברא שנאמרה בפנים, ויל"ע האם מי מי שחש לה.
[2] "ועיר ירושלים שלעתיד שתהיה רחוקה מן המקדש מ"ה מיל והנותר ברצועה בארך יהיה שייך אל המלך המשיח ויהיה ג"כ תרומת קדש" – מלבי"ם יחזקאל מ"ח לה, זכריה ב, ט"ז ועוד. וממילא מסתבר שתיבנה מחדש, ואכמ"ל. ושיטת הרש"ש בב"ב קכב שמקום המקדש ישתנה, ועיין מש"כ עליו בצ"א ח"י סימן א'.
בית ועד לתורה 