מלחמת ה'קרדיטים' בעיצומה למי תגיע התהילה על ההצלחה העצומה.
===
אמר פלוני: והרי מפרסמים עושי מצוה וכדברי הרשב"א (שו"ת, ח"א תקפ"א) ו"מדת התורה הוא שהיא כותבת ומפרסמת עושה מצוה" ולכן המקדיש ביתו להיכל יכול לכתוב שמו עליו. וכמובן אין כוונתי חלילה לעצמי רק רצוני לפרסם 'לשם שמים' כדי שילמדו אחרים וכך יעשו"[1]. והוא אץ למשרד יחסי הציבור שכבר החל את פעולתו במרץ.
אלמוני אף הוא סבר שההצלחה בזכותו ואמר לעצמו, פלא הוא כיצד פלוני שלא עשה כלום חושב לעצמו שהוא עשה, ומה עוד שכבר כתב הרמ"א (יו"ד רמ"ט י"ג) "ועל כל פנים לא יתפאר האדם בצדקה שנותן. ואם מתפאר, לא די שאינו מקבל שכר, אלא אפילו מענישין אותו". וכיצד הוא מעלה על ליבו לספר לכל את מעשיו. אבל אני, אין כוונתי להתפאר בעיני בשר ודם, רק כוונתי שהבנים שלי יראו וישמעו וכאשר יגדלו אף הם יעשו כמוני – הכל לשם שמים ולא ילמדו מפלוני שפירסום עושה ומעשה אינו עושה ! – והוא שעט לעבר משרד יחסי הציבור הקרוב.
כשמנהל משרד יחסי הציבור נשאל האם הוא לא רואה בעיה בכך שהוא מפרסם הן את פלוני והן את אלמוני, הוא השיב:
"אם יש קושיא, היא עליהם כיצד הם מפרסמים את עצמם וכהשגת החכמת אדם (משפטי צדק, קמ"ד סעיף כ"ג) על תשובת הרשב"א (לעיל): 'ולכאורה כל הראיות שהביא אינו אלא שאחרים מפרסמים מעשיו אבל מנא לן שהוא עצמו יכתוב עליו ?' – אבל אני מותר לי וראוי לי לפרסם אחרים, ומה רע אם אתפרנס בדרך !
כשגילו פלוני ואלמוני שאותו משרד מפרסם את שניהם, הם רתחו מזעם על "ניגוד העניינים". ומייד פנו כל איש לדרכו.
והנה שוב נפגשו שניהם שלא ברצונם במשרד "יחסי ציבור פשוטו כמדרשו". ועמדו לצאת משם בזעם ובחימה.
קודם שיצאו ברוגזה הקריא להם בעל המשרד את שיטת עבודתו המבוארת במדרש תנחומא (ראה ז') שדבקה במידותיו של הקב"ה והוא לעולם מפרסם את הצד השני:
"…מלך בשר ודם יוצא למלחמה לגיונותיו יוצאים לפניו אם נוצחים הם באים ועושים עטרה ומכללין אותו. אבל הקב"ה אינו עושה כן אלא עושה המלחמה ונותן עטרה לישראל שנאמר (תהלים קלו) למכה מלכים גדולים לסיחון מלך האמורי ולעוג מלך הבשן, ונתן עטרה לישראל שנא' (יהושע יב) משה עבד ה' ובני ישראל היכום. וכן ביהושע מה כתוב (יהושע י) וה' השליך עליהם אבנים גדולות מן השמים, שנאמר ואלה מלכי הארץ אשר הכה יהושע ובנ"י".
שנזכה !
[1] עיין קובץ תשובות ח"ג קנ"ח.
בית ועד לתורה 