האורח נכנס לבית הכנסת ותמה האם הוא הגיע לבית כנסת של שומרי תורה ומצוות עובדי ה'. וכל כך למה ?
הוא שם לב שהנכנסים לבית הכנסת שפִּתְחּוֹ היה כנגד ארון הקודש (או"ח סימן ק"נ א') – נעמדו בפתח והשתחוו (-כרעו) לכיוון ארון הקודש (שו"ע שם, הגמ"י פי"א מתפילה ס"ק ד') ואילו במקום ממנו בא האורח כלל לא נהוג להתכופף / להשתחוות (כתר שם טוב, גאגאין ח"א עמ' ב').
האורח נדהם – יהודים משתחוים לארון !? לדבר דומם !? והרי אסור להשתחוות כנגד פסל אפילו אין עבודתו הרגילה בהשתחויה (סנהדרין ס: דברי השואל בשו"ת אהלי יעקב נ"ז) וכאן יהודים כורעים לפני ארון – מה פשר הדבר ?
והלא כבר כתב הריא"ז: "ונראה בעיניי שלא אמרו אלא לעמוד מפני התורה ולא להשתחוות לה, ולא נמצא בכל התורה שמשתחוין אפילו לארון הקודש" (קידושין אות לד).
הוא שאל את אחד הנכנסים והלה השיב לו "ברור, אני משתחווה לארון הקודש[1]" – וחיל ורעדה אחזו את האורח !
עודו עומד ותמה, התפילה החלה, ובשעת הגבהת התורה אנשים ראו את הכתב והשתחוו/כרעו בפני הספר (שו"ע קל"ד ב')[2].
והוא עומד נדהם, וכמובן שלא שאל על כך באמצע התפילה שלא להכשיל את המתפללים בשיחה.
האורח ציפה שאחד מהם יצא בסיום התפילה וישאל אותו לפשר הדבר. ולתדהמתו אחד המתפללים יוצא מבית הכנסת וקודם צאתו הוא מסתובב כלפי ארון הקודש ומשתחווה/כורע מולו, ולשאלת האורח השיב באופן סתמי: "ככה עושים כולם…".
האורח לא הסתפק בדבר, פתח את סידור התפילה והנה הוא רואה את הפסוק שהיה מוכר לו אבל מעולם לא חשב על משמעותו "ואני ברוב חסדך אבוא ביתך אשתחוה אל היכל קדשך ביראתך" (תהילים ה, ח') – והבין שמשתחווים להיכל – אבל מה פשר הדבר !? וכי חלילה נמצאים אנו בבית עבודה זרה שמשתחוים לצורות שבו ?
במצוקתו הוא פנה לידידיו ברשת. אחד מהם השיב לו: 'אשתחוה אל היכל קדשך ביראתך' – מחמת שאני ירא ממך אני משתחוה לכיוון ההיכל מחמת יראתך – וכמובן שאדם משתחווה לאלוקיו וכפי שכתב בעל 'ספר הנצחון' (כנגד הנוצרים, סוף פרשת יתרו[3]): "ומה שאנו משתחווים כנגד ארון הקודש שבו תורת העדות… לא לשם עבדות לארון הקודש או לתורה, אלא שאנו משתחווים לאדון כל, נגד אותן ששם קדושתו… אשתחוה…[4]" !
האורח (שביקש לשמור על עילום שם) מבקש להפיץ בקרב הציבור: לא משתחווים לארון, לא משתחווים לתורה – משתחווים לאדון הכל וכדברי הברכי יוסף (קל"ד ס"ק ג'): "דאלו ההשתחואות בכניסתו ויציאתו נודע שהם להקב"ה, רק שהם נגד הארון כי שם עיקר הקדושה בבית הכנסת והשראת שכינתו".
[1] באוצר הגאונים קידושין, התשובות עמ' 96 כתב: "ואם לכם תיבה להניח בה ספר הניחו את התורה באחר מבתי כנסיות ואל תציבו להשתחוות נגדה". כלומר לא הניח ארון קודש ובו ס"ת בבית כנסת עצמו בו נכנסים אנשים כדי שלא יבואו להשתחוות לו – אמנם יש שמצאו שמקור הדברים בדברי קראים – עיין מקדש מעט (הכהן) עמ' 58, ועוד).
[2] שו"ת אהלי יעקב סימנים נז-נח: "וכבר כתבתי שמי שאינו כורע בחושבו שאסור לעשות כבוד זה לספר תורה מנדין אותו ומפרסמים סכלותו לרבים". ועי"ש לגבי השתחויה לדבר שאינו נעבד ולקמן בברכי יוסף על דבריו.
[3] הו"ד גם בשרשי מנהג אשכנז ח"א עמ' 175 ושם בכל הענין.
[4] עי"ש ביחס להשתחוואה נגד בני אדם.
בית ועד לתורה 