החזן והמקהלה הגיעו לחזרה האחרונה לפני הימים הנוראים בבגדים הבדוקים משעטנז בהם יהיו לבושים בחג, כדי להתכונן ב'אוירה' הנכונה.
אף הרב שליווה את המקהלה מראשית החזרות הגיע כדי לוודא שלא נשכח דבר מהנחיותיו. כגון:
- בדיקת בגדי החזן והמקהלה שבגדיהם המיוחדים לא יהיה בהם חשש שעטנז – דבר המעכב את התפילה ע"פ ספרי היראה (קב הישר ק"ב)[1].
- שלא לחזור על מילה אחת פעמיים[2].
- להקפיד שלא תהיה "אמן יתומה", ולכן לא יאריכו בניגון במילים "ואמרו אמן"[3].
- החזן יכוון להוציא את הקהל ולכן קולו צריך להישמע כגון בקדושה להוציא ידי חובה את המאריכים או במילים "ה' אלוקיכם אמת" (יחו"ד ג, ה'), ועוד
בהתאם למנהג אשכנז תפס את מקומו ליד העמוד הסמוך לארון הקודש והמקהלה והחזן הקפידו לעמוד באופן שאין גבם כלפי הקודש ובמיוחד שבחלקים מהתפילה ארון הקודש פתוח[4].
טליתו החדשה של החזן היתה עם עטרה מכסף ושזורה חוטי זהב עדינים. ולאחר סיום החזרה המפרכת, ביקש החזן לשוחח עם הרב באופן אישי. הוא הסב את תשומת ליבו של הרב לטלית ששזורה חוטי זהב ושאל האם נכון ללכת עימה בימים הנוראים ? והרב שכבר שם לב לזהב שבטלית שמח שהחזן הוא שהעלה את הנושא ושיבח אותו על השאלה !
הרב אמר, שרבים נהגו שאין לובשים זהב ביום הכיפורים (מנהגי וורמיזא). והטעם הוא שאין קטגור (הזהב שמזכיר את זהב העגל) נעשה סנגור.
ואף שיש שפקפקו על טעם זה (מנהגי ר' אייזיק טירנא) כיון שהוא שנאמר רק ביחס לכהן גדול שנכנס לקודש הקדשים בדוקא (גמ' ר"ה כו.), מ"מ מנהג זה נפוץ במקומות רבים ובמיוחד בשליח ציבור (עיין מקור חיים תר"י) והרב ציין שיש שכתבו שנשים ולויים שלא חטאו בעגל לא צריכים להקפיד על כך (רעק"א תר"י ד' בשם התיבת גומא[5])[6].
החזן אמר שכל דבר שיש בו צד פקפוק הוא רוצה להתרחק ממנו. ולמרות שהרב הזכיר את דברי הריטב"א (ר"ה כו.) שטלית מצוייצת מוזהבת מותרת ביום הכיפורים – הוא יחליף את טליתו.
למחרת היום, בעל חנות תשמישי הקדושה התקשר לחזן והודיע לו שהתברר לו שלמרות 'חותמת האיכות' על העטרה של הטלית (שהוא הקפיד לקנותה מספק 'אמין'), התברר שחוטי הזהב אינם עשויים מזהב.
ולכן המוכר רוצה לתת לכל הלקוחות אפשרות להחזיר את הטלית על פי הלכות "מקח טעות" או לקבל את ההפרש הכספי אם כך רצונם.
כדרך אגב אמר המוכר לחזן, שאם קנית את הטלית לימים הנוראים, עכשיו אתה יכול ללובשה ללא פקפוק !
אולם החזן רצה להתרחק אפילו ממראית העין. הוא שב והביט בטליתו וראה שכבר אין אפילו מראית העין כי ציפוי צבע הזהב התקלף ואיננו…
[1] וע"ע השיב משה (טייטלבוים) מהד' חדשה או"ח א' סימן ז' (עמ' עג) והוא המתדיין עם החת"ס באו"ח ט"ו (ט"ז).
[2] עיין אור לציון חלק ב פרק ז, הלכות תפילה ל"ט. ועוד.
[3] משנה ברורה סימן נו ס"ק ב: "בזמן קריב ואמרו אמן – נכון שיאמר הש"ץ בבת אחת ולא יפסיק ביניהם כי נוהגים שאין הקהל עונים אמן עד שיאמר הש"ץ אמן"
[4] בפרטי הדין עיין יחו"ד ח"ג י"ט.
[5] וקצ"ע – עיין בדברי התיבת גומא עצמו בפש' אחרי ובפש' וישלח.
[6] לגבי תכשיטי זהב, שעון זהב וכו', עיין שו"ת בצל החכמה חלק ו' ג'
בית ועד לתורה 