כמקובל, דרישה תקיפה המלווה בפירסום רעשני קראה להקמת ועדת חקירה, אודות בזבוז נוראי של כספי הקדש שלא לצורך. הטענה היתה פשוטה, משנה מפורשת היא שמי שאינו יכול לעלות ברגליו, פטור ממצות עליה לרגל (חגיגה פ"א א'). ואע"פ כן גזבר ההקדש אישר תקציב של מליונ רבים למסועים פתוחים (כמובן עם הכשרים מעולים עבור שבתות וימים טובים) שיעלו את עולי הרגלים ושאר הבאים להר עד לכניסה למקדש !
בבדיקה ב'אתר המקדש' לא נמצא דו"ח המפרט את נימוקי ההוצאה, וזאת על סמך האמור בגמרא ב"ב דף ט.: "אין מחשבין בצדקה עם גבאי צדקה, ולא בהקדש עם הגזברין…"[1]. אולם המתנגדים אומרים, מיליונים נשפכים[2]… !
עוד קודם תחילת העבודות נמסרה הודעה מטעם דוברות המקדש שאחר התייעצות הם העדיפו מסועים פתוחים על פני קרוניות סגורות, כדי למנוע חשש אהל הטומאה מעולי רגלים שנטהרו (וכפי שמצאנו שהקפידו על כך אצל מביאי ביכורים, כמבואר במשנה ביכורים פ"ג ב') – אבל לגבי עצם הצורך שסותר לכאורה את דין עליה לרגל לא נמסרה הודעה מקדימה.
היה מי שהעלה את האפשרות, שאמנם ישנם רבים הפטורים מעליה לרגל, כפי שמתגלה על פי מספר "תווי נכה" המרובים בארץ אולם אם הם רוצים לעלות, מותר להם וקרבנם מתקבל (עיין מאירי חגיגה ב. בשתי השיטות).
וא"כ מדוע שלא לאפשר להם לקיים מצוה. ומה עוד שחלקם נפצעו במערכות ישראל ולהם ודאי ראוי ונכון לסדר אפשרות הגעה נוחה ! אולם עבורם היה די במסוע בודד ולא מסועים עבור כלל הבאים.
בשיעור הלכתי של ראש הסנהדרין, הובהרו הדברים:
- אמת שמי שאינו יכול להלך ברגליו פטור מעליה לרגל.
- מי שכן מהלך ברגליו אינו חייב בפועל לעלות ברגליו (שו"ת אג"מ, ח"א קדשים סימן כ"א).
- עקב ריבוי האנשים, הצפיפות והדוחק והקושי לעלות במעלה ההר בימים חמים ובימות הגשמים, נכון הדבר להקל על האנשים באמצעות מסועים. ומה עוד שכך תהיה שליטה על כמות האנשים העולם להר כדי שלא יבואו לידי סכנה וכפי שכבר היה בימי הלל: "…מפסח אחד שהיה בימי הלל, שנתמעך בו זקן אחד, והיו קוראין אותו פסח מעוכין".
- גם בשאר ימות השנה הפטורים מעליה לרגל אינם פטורים משאר קרבנות כגון, קרבן חטאת.
- בחג אם הפטורים באו לירושלים הם חייבים שלמי שמחה (מאירי חגיגה ב.)
האוירה נרגעה. אמנם בתחקיר שנעשה על ידי מבקר המקדש התברר שהעומדים מאחורי מסע הפירסום הרעשני נגד בניית המסועים, הם כמובן המתחרים שלא זכו במכרזים עקב אי התאמת המסועים שלהם לשבתות וימים טובים.
[1] עיין חוק לישראל נאמנות בנכסים עמ' 134.
[2] ואכמ"ל אם ראוי לתת דיווח במקרים אלו, וכפי שנהג משה – שמו"ר נא ו'.
בית ועד לתורה 