בית ועד לתורה

האם החכם יודע גם מהאדם שהלך בשביל השני

יד.         לשיטת רש"י ידיעת החכם שיש עוד אדם שהלך בשביל אינה מכריחה אותו להחמיר בפני השואל שבא לפניו אם לא באו שניהם יחדיו לשאול על שניהם ומחלוקת היא מה הדין כשבא לשאול עליו ועל חבירו (כנ"ל אות ז בפרטי הדין). אולם תוס' במסכת כתובות דף כז. ד"ה "בבא" ביאר:

בבא לישאל עליו ועל חברו – אין לפרש שבא לישאל בבת אחת דהתם מודו כולי עלמא דטמאות, מכל שכן דבאו לישאל שניהם בבת אחת. אלא מיירי ששאל על עצמו וטהרוהו ואח"כ בא לישאל על חבירו דמר מדמי ליה לבת אחת כיון ששאל על שניהם במעמד אחד ומר מדמי ליה לזה אחר זה כיון שטיהרוהו קודם.

              ובביאור דבריו כתב במלא הרועים שבסוף המסכת (בחלק מהמהדורות מובא בילקוט מפרשים שבסוף המסכת):

בשבילין  – בשעה שבא אחד לישאל, לא נדע שיש כאן עוד אחד. ואע"פ דכשבא השני בו יודע שכבר טיהר לאחד, מ"מ כבר יצא בהיתר.

כלומר,  בניגוד לשיטת רש"י שכתב שאפילו שהחכם נשאל על ידי אחד מההולכים עליו ועל חבירו, סובר ר' יהודה שיכול לטהר לאחד ששאל אותו וכנ"ל, לשיטת תוס' על פי מלא הרועים, במקרה שהחכם כבר יודע ששני אנשים הלכו, הוא אינו יכול להתעלם מעובדה זה ועליו לפסוק לטמא את שניהם אף לשיטת ר' יהודה. האפשרות היחידה של החכם לטהר, היא רק במקרה בו נשאל והכריע עבור האחד, ולא ידע בשעה זו שיש אדם נוסף שהלך בשביל השני.

מפשט דברי מלא הרועים נראה, שאפילו אם החכם אינו יודע האם האדם השני שהלך בשביל יבוא לשאול אותו, ג"כ הוא אינו יכול להכריע לשואל להיתירא כיון שהוא יודע על הימצאותו של השני וברור לו ששניהם אינם יכולים להיות טהורים.