בית ועד לתורה

ההכרעה לטמא את שניהם / שני חכמים שהלכו בשביל / עיון בספר

טו.          יש לעיין מה הדין במקרה בו הלכו בשני השבילים שני חכמים, שכל אחד מהם יודע מהליכתו של חבירו וכל אחד מהם יודע להכריע לעצמו ואינו זקוק להכרעתו של חבירו (ויתכן שתלוי גם בספק שהעלנו באות ה' האם לפנינו הלכה בהלכות ספיקות או הלכה בדיני הוראה).

               על פי רש"י כל אחד מהם טהור, שאין הידיעה על האחר משפיעה על חבירו. לעומת זאת על פי התוס' ובעל מלא הרועים, כיון שיש ידיעה שוב אי אפשר להכריע להיתר שהרי בשעה שרוצה להתיר לעצמו יודע הוא שיש אדם נוסף שהלך בשביל ולא יתכן ששניהם יהיו טהורים.

טז.           כאשר באו שניהם לישאל בבת אחת על שניהם הם טמאים לכולי עלמא.         וברור הדבר שההכרעה לטמא את שניהם נובעת מכך שהשאלה על שניהם באה לפני החכם יחדיו ועתה נגמר סיפור המעשה וכנ"ל אות ט' (או שכבר יש לו ידיעה על כך  – לשיטתו של התוס' ומלא הרועים – אות יד).

              ויש לעיין מה דינם של שני ההולכים הללו שלא באו לשאול רב אלא החליטו לעיין בספרי הלכות ולנהוג כפי שנאמר בספר. האם העובדה ששניהם יעיינו בספר יחדיו תשפיע על הכרעת ההלכה והדין הוא ששניהם טמאים ?

              על פי שיטת מלא הרועים, עצם הידיעה כבר אינה מאפשרת להתיר כל אחד מהם ולכן הם צריכים להחליט ששניהם טמאים. אולם על פי שיטת רש"י יש לעיין בדבר במקרה זה והדומים לו.

              ונראה, שאם ננקוט שלפנינו דיני הכרעה בספיקות של איסורים, על שניהם להחליט ששניהם טמאים כיון שלא יתכן ששניהם יהיו טהורים. אבל אם לפנינו דין בהלכות פסיקה – הם יכולים להכריע שכל אחד מהם טהור, כיון שהם לא מחוייבים להלכות הכרעת פסיקה של החכם.